ChatGPT פותח לעסקים פרופיל חינמי. המחיר האמיתי כתוב בתנאי השימוש

ביום שלישי השבוע, מי שנכנס ל-ChatGPT כמשתמש רגיל יכול היה למצוא אפשרות חדשה בשם Business Hub. התהליך, כפי שמתאר אותו מרכז העזרה של OpenAI, פשוט כמעט עד חשד: נכנסים, מחפשים את שם העסק, מאשרים את הרשומה המתאימה ועוברים אימות. אחרי האימות מופיע וי כחול, ואפשר לתקן כתובת, טלפון, שעות פתיחה ותיאור, ולהעלות קטלוג מוצרים עם מחירים ומלאי.

הפרט המעניין הוא מה שקורה בשלב השני, החיפוש. בעל העסק לא יוצר שם רשומה חדשה. הוא מוצא רשומה שכבר קיימת. בתנאי השימוש של השירות כתוב במפורש ש-OpenAI רשאית ליצור, לתחזק ולהציג רשומה של עסק "בין אם תובעים אותה, מנהלים אותה או מפסיקים לנהל אותה". במילים אחרות, העסק שלכם כבר נמצא בתוך ChatGPT. השאלה היחידה היא אם אתם חלק מהשיחה עליו.

המסגור שרוב המדריכים אימצו השבוע ברור: זה Google Business Profile של עידן ה-AI, הוא חינמי, ומי שלא ממהר לתבוע את הפרופיל שלו ישאיר את הבמה למתחרים. יש בזה משהו נכון. ובכל זאת, הקריאה הזאת מדלגת על החלק שבו התשובה נקבעת. מי שקורא את התנאים המלאים, ולא רק את ההודעה החגיגית, מגלה שהכפתור "תבע את העסק שלך" הוא חתימה על הסכם משפטי, ושההסכם הזה נוגע בהרבה יותר מכרטיס ביקור. בהמשך נפרק מה בדיוק הושק, נעבור על הסעיפים שרוב הסיקור דילג עליהם, נחבר את המהלך לשלושה סיפורים אחרים מהחודשים האחרונים, ונגיע לשאלה מה עסק קטן בישראל צריך לעשות השבוע, ומה כדאי לו לא לעשות.

מה בדיוק השיקה OpenAI ביום שלישי

קודם העובדות, בלי פרשנות. לפי ההודעה הרשמית של OpenAI מ-10 בנובמבר, Businesses in ChatGPT בנוי משלושה חלקים. החלק הראשון הוא Business Hub, הממשק שבו עסק תובע את הרשומה שלו, ואחרי אימות מעדכן פרטים ומוסיף פיד מוצרים עם מחירים וזמינות. בעלי חנויות Shopify יכולים לחבר את החנות ישירות, ומוצרים זכאים של סוחרי Shopify כבר מופיעים ב-ChatGPT דרך הקטלוג של Shopify. לקוחות Enterprise קיימים של OpenAI ומפרסמים עוברים את התהליך מול נציג של OpenAI.

החלק השני הוא נתונים. העסק רואה כמה פעמים הוא הוזכר בתשובות של ChatGPT, כמה הקלקות הגיעו לאתר שלו, ומה החברה מכנה "נושאי גילוי": הנושאים החוזרים בשיחות שבהן האתר שלו צוטט. לפי OpenAI, הנתונים מצטברים ומוצגים רק כשיש מספיק שיחות כדי לעבור סף מסוים, והחברה לא משתפת עם העסק את השיחות עצמן. את הסף המדויק היא לא פרסמה.

החלק השלישי הוא Business Agents. כשעסק מופיע בתשובה, המשתמש יכול להקליק על הפרופיל שלו, ואם לעסק יש סוכן, לפתוח איתו שיחה נפרדת: לשאול מה ההבדל בין שני מוצרים, איזה מהם מתאים לו, מה מדיניות ההחזרות. השיחה מסומנת בבירור, נפרדת מהשיחה המקורית ונפרדת מהתשובות של ChatGPT עצמו. כאן מגיע גם החלק המסחרי: עסק יכול לממן את הסוכן שלו ולהפוך אותו ליעד של מודעות ChatGPT. הסוכנים זמינים כרגע רק לעסקי מסחר מקוון ושירותים מקוונים זכאים בארצות הברית. אתר The Next Web הוסיף שבשלב הזה הקונים מופנים לאתר של העסק עצמו כדי להשלים רכישה.

ההקשר המספרי מגיע מ-OpenAI עצמה: לפי החברה, 1.2 מיליארד אנשים משתמשים ב-ChatGPT בכל שבוע. זה נתון שהחברה מסרה בלי לפרט איך היא סופרת, וכדאי לקרוא אותו כך. גם אם הוא מנופח מעט, אין ויכוח על הכיוון: אנשים שואלים צ'טבוט איפה לקנות, את מי להזמין ומה עדיף, והתשובה שלו מתחילה להתחרות בעמוד התוצאות של גוגל.

ועכשיו התמונה שתלווה אותנו עד הסוף. ChatGPT הפך לקניון. העסקים בו לא שכרו חנות. הקניון בנה לכל אחד מהם חלון ראווה על דעת עצמו, תלה עליו את השם, וסידר בפנים את מה שמצא ברחוב. Business Hub הוא ההצעה למסור לבעל העסק מפתח לחלון. ההשוואה עוזרת, אבל היא ממעיטה בדבר אחד חשוב: בקניון אמיתי, חוזה השכירות חל על החנות. בקניון הזה, כפי שנראה מיד, החוזה מגיע גם לבית שלכם.

הרשומה של העסק שלכם ב-ChatGPT לא מחכה לאישור שלכם. היא כבר שם.

התפנית: הטופס הוא חוזה

כאן טמון ההבדל בין כרטיס ביקור לחוזה. מסמך תנאי השימוש של Businesses in ChatGPT עודכן ב-9 בנובמבר, יום לפני ההשקה. הוא חל על כל ארגון ש"מפעיל, ניגש או משתמש" בשירות, או שמוסר לו מידע. אין צורך לחתום בעט: עצם השימוש הוא ההסכמה. מה כתוב בו? כדאי לעבור לפי הסדר, כי הסעיפים בונים זה על זה.

סעיף 4.1, הרשומה. OpenAI רשאית ליצור ולהציג רשומה של עסק גם בלי שהוא תבע אותה. תביעת הרשומה "לא נותנת שליטה בלעדית על התוכן שלה", ו-OpenAI רשאית להשלים, לערוך או להחליף מידע ממקורות אחרים, או לסרב להציג את מה שהעסק הגיש. גם האימות עצמו לא מובטח. אתר החדשות Homepros, שסיקר את ההשקה, ציטט מעמוד המדיניות של החברה גם את המשפט שלפיו תביעת הפרופיל לא מבטיחה חשיפה גדולה יותר ולא נותנת שליטה ישירה בהמלצות העצמאיות של ChatGPT.

סעיף 4.2, הרישיון. על פרטי הבסיס שעסק מגיש לתצוגה ציבורית, ובהם שם, כתובת, פרטי קשר, קטגוריה, שעות פתיחה ואתר, העסק נותן ל-OpenAI רישיון "תמידי ובלתי חוזר". כלומר, גם אם תפסיקו להשתמש בשירות, לפי לשון הסעיף לא תוכלו לבטל את הרישיון על הפרטים האלה.

סעיף 3, פיד המוצרים. כאן מתחיל החלק הרגיש. עסק שמעלה פיד מוצרים מתחייב לאפשר לסורקים ולסוכנים של OpenAI לגשת לאתרים שלו. יותר מזה: הוא מצהיר שהוא לא מפעיל כלפי OpenAI שום זכות לסרב לכריית טקסט ונתונים, ואם הוא כן הפעיל זכות כזאת, הוא מסכים שלא תהיה לה השפעה כלפי החברה. מי שחסם בעבר את הסורקים של OpenAI בקובץ robots.txt של האתר, כדי שהתוכן שלו לא ישמש לאימון מודלים, צריך לדעת שלפי הנוסח הזה, העלאת פיד מוצרים עלולה לרוקן את החסימה מתוכן משפטי מול OpenAI.

סעיפים 10.1 ו-10.2, ההתחייבות לא לתבוע. זה הסעיף שהופך את הסיפור. מי שמשתמש בשירות מתחייב, בשמו ובשם החברות הקשורות אליו, "באופן בלתי חוזר ותמידי" לא להגיש נגד OpenAI מה שהמסמך מגדיר "תביעה מכוסה", ומוותר מראש על כל תביעה כזאת, ידועה או לא ידועה. ההגדרה רחבה: היא כוללת טענות שקשורות למידע שהעסק מסר לשירות, וגם טענות שקשורות לכל תוכן שפורסם, לפני תקופת ההסכם או במהלכה, באתרים ובאפליקציות שבבעלות העסק. החריג היחיד הוא טענה ש-OpenAI הפרה את התנאים עצמם. הבלוג של חברת Silktide, שקרא את המסמך לעומק, סיכם את זה כוויתור על טענות נגד OpenAI בנוגע לתוכן האתר, בעבר ובעתיד.

למה זה חשוב? כי המסמך מגדיר את "מטרת הגישה" למידע של העסק כפיתוח, אספקה ושיפור של המוצרים והשירותים של OpenAI. מי שעוקב אחרי המאבקים המשפטיים סביב אימון מודלים על תוכן מהרשת מבין לאן זה מכוון. עסק קטן כנראה לא תכנן לתבוע את OpenAI בשום מקרה, אבל אתר מתכונים, בלוג מקצועי או חנות עם אלפי תיאורי מוצרים שנכתבו ביד הם בדיוק סוג התוכן שהשאלה הזאת נוגעת בו.

חשוב לדייק כאן. אנחנו מתארים את לשון התנאים, לא פסק דין. איך בית משפט בישראל יפרש התחייבות כזאת בחוזה אחיד שעסק קטן הסכים לו בלחיצה, ואם יראה בה תנאי מקפח, אף אחד עוד לא יודע. ולמען ההגינות: OpenAI לא מסתירה את המסמך, הוא מפורסם באתר שלה. הבעיה היא שרוב המדריכים שהתפרסמו השבוע לא ציטטו ממנו, ורק מעטים, כמו Silktide ו-Homepros, טרחו לקרוא אותו.

הווי הכחול חינמי, אבל הוא לא בחינם: משלמים עליו בוויתור.

עוד שלושה סעיפים שכדאי להכיר לפני שמגיעים הסוכנים

למעשה, שלושה סעיפים נוספים נוגעים פחות לאתר ויותר להתנהלות היומיומית, והם יהיו רלוונטיים במיוחד כשהסוכנים יגיעו לישראל.

הראשון, בסעיף 4.1: מי שמשתמש ב-Business Hub מסכים ש"העוזר של OpenAI" רשאי להתקשר אליו בשם משתמשים. התנאים מפנים לקישור שבו אפשר לבטל את ההסכמה. במילים פשוטות, ChatGPT עשוי להרים טלפון לעסק שלכם כדי לברר משהו עבור לקוח, אלא אם ביקשתם שלא. Silktide הבינה את הסעיף באותו אופן. מתי ואיפה זה יקרה בפועל, OpenAI לא פירטה.

השני, בסעיפים 5.1 ו-5.2: OpenAI רשאית ליצור ולהגדיר סוכן עבור העסק עוד לפני שהעסק בחר להשתמש בו. הסוכן לא עולה לאוויר עד שהעסק מחליט לפרסם אותו. ברגע שפרסם, העסק אחראי לסוכן, לתוכן שלו ולפעולות שלו, "בין אם סיפק, בדק או אישר אותם ובין אם לא". באותו מסמך, בסעיף 5.6, OpenAI מצהירה בעצמה שסוכנים כאלה עלולים לתת תשובות שגויות או בלתי צפויות, ושאינה מתחייבת שהסוכן יציית להוראות. הסיכון של הטעות, אם כן, נשאר אצל העסק.

השלישי, בסעיף 8: OpenAI לא מתחייבת לשום מיקום, דירוג או חשיפה, ולא להקלקות, להמרות או למכירות. שימוש בכלים גם לא מקנה יחס מועדף במוצרים אחרים של החברה. זה מתיישב עם מה שהחברה אומרת בפומבי, שתשלום לא משפיע על התשובות העצמאיות של ChatGPT, ואתר The Next Web ציין, בהסתמך על דיווח של Digiday, שהחברה חוזרת על כך גם בהקשר של הסוכנים. עם זאת, אף גורם חיצוני לא בדק את הטענה הזאת, ואין כרגע דרך מעשית לבדוק אותה מבחוץ.

הסיפור הגדול יותר: הקניון לא נבנה ביום אחד

מי שמחפש את ההיגיון במהלך צריך להסתכל על שלושה סיפורים שקרו השנה, כל אחד בנפרד.

הסיפור הראשון הוא פרסום. ב-9 בפברואר 2026 התחילה OpenAI לבדוק מודעות ב-ChatGPT בארצות הברית, אצל משתמשים בוגרים בחבילות החינמית ו-Go, כפי שדיווחו אז Axios ו-CBS News. המודעות מופיעות מתחת לתשובה ומסומנות כממומנות, והחבילות בתשלום נשארו בלי פרסומות. מאז הורחבה התוכנית למדינות נוספות. הסוכנים העסקיים הם החוליה החסרה בשרשרת הזאת: מודעה צריכה יעד, ועכשיו היעד יכול להיות שיחה עם העסק, בלי לצאת מ-ChatGPT. ומי שקרא אצלנו על האיחוד של Chat ו-Work והמונה המשותף מכיר את הדפוס: ChatGPT הופך מאפליקציה למערכת שלמה, עם כלכלה משלה.

הסיפור השני הוא גוגל, שעשתה את כל זה קודם. ל-Google Business Profile, הכרטיס שמופיע במפות ובחיפוש, היו כמה שמות מאז אמצע שנות האלפיים, והשם הנוכחי ניתן בנובמבר 2021. גם שם הרשומה קיימת בלי שהעסק ביקש, וגם שם בעלי עסקים למדו בדרך הקשה שמי שלא מנהל את הכרטיס שלו מגלה שעות פתיחה שגויות ותמונות של מישהו אחר. ובשנה שעברה הציגה גוגל ניסוי בשם Ask for Me, שבו מערכת AI מתקשרת לעסקים מקומיים בשם המשתמש כדי לברר מחירים וזמינות, עם אפשרות לעסק לבטל את זה בהגדרות הפרופיל. הסעיף של OpenAI על שיחות בשם משתמשים, אם כן, לא נולד בחלל ריק.

הסיפור השלישי הוא אבטחה, והוא טרי מאוד. בימים האחרונים הודיעה Notion שאירוע אבטחה אצל Fireworks AI, ספק שמריץ עבורה מודלים, עלול היה לחשוף תמלילי שיחות עם Notion AI בפחות מאחוז אחד מסביבות העבודה. לפי Notion, ברוב המקרים התמלילים לא היו משויכים למשתמש או לחברה, והיא השביתה את הפיצ'ר הרלוונטי והפסיקה להשתמש בספק לחלק מהמודלים. אין שום קשר ישיר בין האירוע הזה ל-OpenAI. הקשר הוא עקרוני: כל מידע שעסק מוסר לפלטפורמת AI, קטלוג, מדיניות החזרות, הוראות לסוכן, עובר בשרשרת של ספקים שהעסק לא רואה.

שלושת הסיפורים מתחברים לתמונה אחת. הצ'טבוט הופך לשכבה שבה לקוחות פוגשים עסקים, ומי שמחזיק בשכבה הזאת קובע את כללי המשחק. כללי המשחק כתובים בתנאי השימוש, לא בהודעה לעיתונות.

מה המספרים אומרים, ומה הם לא אומרים

יש מעט מאוד מספרים קשיחים בסיפור הזה, וזה כשלעצמו נתון. 1.2 מיליארד משתמשים שבועיים הוא נתון של החברה, בלי שיטת ספירה ובלי פילוח. הנתונים שעסק יקבל ב-Business Hub, אזכורים, הקלקות ונושאים, יוצגו רק מעל סף שלא פורסם, כך שעסק קטן עלול לגלות שאין לו מה לראות. ו-OpenAI עצמה כותבת בתנאים שהיא לא מתחייבת לשום תוצאה.

מהצד הישראלי, הנתון הרלוונטי ביותר שמצאנו הוא ניתוח של גלעד בארי במכון הישראלי לדמוקרטיה לסקר מגמות בעסקים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיוני 2025. לפיו, 28% מהעסקים בישראל השתמשו בבינה מלאכותית בחצי השנה שקדמה לסקר, ובקרב העסקים שלא תכננו להשתמש בה או שלא ידעו, 71% אמרו שהיא לא רלוונטית לפעילות שלהם. הסקר הזה לא שאל על נוכחות של העסק בתוך צ'טבוטים, ואי אפשר להסיק ממנו כמה ישראלים מחפשים עסקים דרך ChatGPT. הוא כן מלמד דבר אחד: רוב העסקים בישראל עוד לא רואים ב-AI משהו שנוגע בהם. ההשקה של השבוע מראה שה-AI כבר נוגע בהם, גם אם הם לא נגעו בו.

מה ידוע, ומה עדיין לא

ידוע: Business Hub פתוח, לפי OpenAI, לעסקים זכאים בכל מקום שבו ChatGPT זמין. הסוכנים מוגבלים כרגע לארצות הברית ולסוגי עסקים מסוימים. התנאים כוללים רשומה שקיימת בלי תביעה, רישיון תמידי על פרטי הבסיס, ויתור על סירוב לכריית נתונים למי שמעלה פיד, והתחייבות רחבה לא לתבוע.

לא ידוע: ראשית, אם עסק ישראלי מקומי, מספרה בפתח תקווה או חנות פרחים בבאר שבע, יכול כבר עכשיו לתבוע רשומה בפועל. Silktide כתבה שבשלב הזה התביעה נוחה בעיקר למותגים מסחריים אמריקאיים ושעסקים מקומיים צריכים רשומה קיימת, אבל OpenAI עצמה לא פירטה רשימת מדינות או קטגוריות. שנית, מתי יגיעו הסוכנים לישראל והאם יעבדו היטב בעברית. OpenAI כתבה רק שהיא מתכננת להרחיב לשווקים ולקטגוריות נוספים. שלישית, איך ההתחייבות לא לתבוע תעמוד מול הדין הישראלי, ובמיוחד מול חוק החוזים האחידים. ורביעית, אם תביעת הפרופיל משפרת בפועל את הסיכוי להופיע בתשובות. OpenAI אומרת שלא, והתנאים אומרים שהיא לא מבטיחה דבר.

שווה להוסיף הקשר מקומי אחד. בדצמבר 2022 פרסם משרד המשפטים חוות דעת על שימוש ביצירות מוגנות לצורך למידת מכונה, מתוך מטרה מוצהרת להקל על פיתוח AI בישראל. ובאוגוסט 2025 נכנס לתוקף תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, שהרחיב את סמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות, כולל סמכות להטיל עיצומים כספיים. כשהסוכנים יגיעו לכאן ויתחילו להעביר לעסקים פרטים של לקוחות, התנאים של OpenAI כבר קובעים שהאחריות על המידע הזה היא של העסק. החוק הישראלי יקבע כמה היא שווה.

תרחיש ישראלי: חנות אונליין קטנה מול הכפתור הכחול

נניח חנות אונליין קטנה לקרמיקה בעבודת יד, שרצה על Shopify ומוכרת בעיקר בישראל. לבעלת החנות יש בלוג עם עשרות מדריכים מקוריים על טיפול בכלי חרס, והיא חסמה לפני שנה את הסורקים של OpenAI באתר, כי לא רצתה שהמדריכים ישמשו לאימון. השבוע היא קוראת שאפשר לתבוע את העסק ב-ChatGPT בחינם.

אם היא תובעת את הרשומה ומתקנת שעות פעילות ופרטי קשר, היא נותנת רישיון תמידי על פרטים שממילא פומביים. המחיר כאן נמוך. אם היא מחברת את Shopify ומעלה פיד מוצרים, המצב משתנה: לפי סעיף 3, החסימה שהציבה עלולה לאבד את משמעותה מול OpenAI, והסורקים מורשים להיכנס. ובכל מקרה של שימוש בשירות, ההתחייבות בסעיף 10 חלה גם על הבלוג. ייתכן שהיא תחליט שזה שווה את זה, כי הנוכחות ב-ChatGPT חשובה לה יותר מהמדריכים. ייתכן שלא. העיקר שזו תהיה החלטה, ולא תוצאה של לחיצה על כפתור בדרך לקפה של הבוקר.

שתי הערות על התרחיש. החנות היא דוגמה להמחשה, לא מקרה אמיתי. וכל מי שהאתר שלו הוא נכס משמעותי, תוכן מקורי, מאגר מידע, טקסטים שהושקעו בהם שנים, צריך להראות את התנאים לעורך דין לפני שמסכימים להם. אנחנו מסבירים טכנולוגיה, לא נותנים ייעוץ משפטי.

שבעה צעדים לעסק קטן בישראל, לפי סדר הסיכון

הצעדים מסודרים מהבטוח ביותר אל המחייב ביותר. אפשר לעצור בכל שלב, ורוב העסקים יכולים להסתפק בשלושה הראשונים.

1. לבדוק בלי לחתום. זה הצעד שלא מחייב דבר. פותחים שיחה חדשה ב-ChatGPT, ובלי להיכנס ל-Business Hub שואלים מה הוא יודע על העסק: מה שעות הפתיחה, מה המחירים, מה אומרים על השירות. כך רואים מה כבר מוצג עליכם בלי להסכים לשום תנאי. מי שעוד לא מרגיש בנוח עם ChatGPT ימצא נקודת פתיחה טובה במדריכים למתחילים שלנו.
2. לתקן את המקורות, לא רק את הרשומה. OpenAI כותבת שהיא משלימה מידע ממקורות אחרים. לכן הצעד הזול והאפקטיבי ביותר הוא לוודא שהאתר, הפרופיל בגוגל והאינדקסים שבהם אתם מופיעים מציגים את אותם פרטים בדיוק. אתר החדשות העסקי Dynamic Business, שסיקר את ההשקה, המליץ על אותו צעד בדיוק. על הבסיס הזה כתבנו גם במדריך המעשי ל-AI בעסקים קטנים.
3. לקרוא את סעיפים 3, 4 ו-10 לפני כל לחיצה. זה לוקח עשר דקות. אם משהו בהם מטריד אתכם, זה הזמן לעצור.
4. אם תובעים, להגיש רק את מה שממילא פומבי. שם, כתובת, טלפון, שעות ואתר. הרישיון עליהם תמידי, אבל הם גם ככה גלויים לכל.
5. לשקול היטב לפני פיד מוצרים. זה הצעד שפותח את האתר לסורקים ומבטל, מול OpenAI, את הסירוב לכריית נתונים. מי שאין לו תוכן מקורי משמעותי באתר יכול לראות בזה מחיר סביר. מי שיש לו, צריך לשקול.
6. להחליט על השיחות. אם לא רוצים ש-ChatGPT יתקשר לעסק בשם לקוחות, התנאים מפנים לקישור לביטול. כדאי להחליט על זה במודע, ולא לגלות את זה כשהטלפון מצלצל.
7. להתכונן לסוכנים בלי למהר אליהם. כשהסוכנים יגיעו לישראל, העסק יהיה אחראי לכל מה שהסוכן אומר. ההכנה הנכונה היא לכתוב כבר עכשיו מסמך מדיניות ברור: מחירים, החזרות, מה מותר להבטיח ומה לא. בדיוק כמו טבלת ההרשאות שכתבנו עליה בשבוע שעבר, מסמך כזה שווה משהו גם בלי שום סוכן.

הערה על הצעד השני, כי הוא נשמע טכני מדי: מי שכותב את התוכן של העסק בעזרת AI ימצא טיפים שימושיים במדריך לכתיבת תוכן עם AI בעברית, ומי שמחפש כלים בלי עלות יכול להתחיל מחמישה כלי AI חינמיים לעבודה. ומי שרוצה להבין למה הציפיות מכלים כאלה יורדות אחרי ההתלהבות הראשונה, כתבנו על כך בכתבה על הרגע שבו ה-AI מפסיק להרשים.

הקניון, החלון והחוזה

נחזור לקניון. OpenAI בנתה חלון ראווה לכל עסק, בלי לשאול, והשבוע היא מציעה לבעלי העסקים מפתח. ההצעה הזאת לא רעה. מי שמחזיק במפתח יכול לתקן את המחיר השגוי ולהחליף את התמונה הישנה, ובעולם שבו לקוחות שואלים צ'טבוט לפני שהם שואלים חבר, זה שווה הרבה. דווקא בגלל זה כדאי לזכור שהמפתח מגיע עם חוזה, ושהחוזה הזה נוגע לא רק בחלון אלא גם בבית שמאחוריו: באתר, בתוכן, בזכות לטעון בעתיד שמשהו שלכם נלקח.

אירופה בחרה להסדיר את השאלות האלה בחקיקה, כפי שתיארנו בכתבה על חוק ה-AI האירופי. בישראל, בינתיים, ההסדרה היא החוזה שכל עסק מסכים לו בעצמו. לכן השאלה הנכונה השבוע היא לא "האם לתבוע את העסק ב-ChatGPT", אלא "מה אני מוכן לתת בתמורה לווי כחול". עסק שעונה על השאלה הזאת במודע, בכל כיוון, כבר במקום טוב יותר מרוב מי שלחץ על הכפתור השבוע. עוד עדכונים על המהלך הזה, כשהסוכנים יגיעו לכאן, יופיעו בחדשות ה-AI שלנו ובמדור לעסקים קטנים.

שאלות ותשובות

האם עסק בישראל יכול לתבוע פרופיל ב-ChatGPT כבר עכשיו?

לפי OpenAI, כל עסק זכאי שנמצא במקום שבו ChatGPT זמין יכול לתבוע את העסק דרך Business Hub, והשירות זמין בישראל. עם זאת, החברה לא פרסמה רשימה מפורטת של מדינות וקטגוריות, ודיווחים ראשונים מצביעים על כך שהתהליך נוח כרגע בעיקר לעסקים אמריקאיים. הסוכנים העסקיים עצמם פתוחים כרגע רק לעסקים זכאים בארצות הברית.

האם תביעת הפרופיל עולה כסף?

תביעת הפרופיל והשימוש ב-Business Hub אינם כרוכים בתשלום, ולפי מרכז העזרה של OpenAI לא צריך להיות מפרסם או לקוח Enterprise. התשלום מגיע רק אם בוחרים לקדם את הסוכן העסקי כמודעה. המחיר האמיתי, כפי שהסברנו, הוא התנאים שמסכימים להם.

אם לא אתבע את הפרופיל, העסק שלי לא יופיע ב-ChatGPT?

לא. לפי תנאי השימוש, OpenAI רשאית ליצור ולהציג רשומה של עסק גם בלי שהוא תבע אותה. תביעה מאפשרת לתקן פרטים ולראות נתונים, אבל לפי החברה היא לא משנה את הסיכוי להופיע בתשובות.

האם מודעות ב-ChatGPT משפיעות על ההמלצות שלו?

OpenAI אומרת שלא: מודעות וסוכנים ממומנים מסומנים ונפרדים מהתשובות העצמאיות, ותשלום לא משנה את ההמלצות. זו טענה של החברה, ואין כרגע דרך לבדוק אותה באופן עצמאי.